חוטי קטיפה הוכנסו לסין לאחר מלחמת האופיום. בתמונות המוקדמות ביותר שראינו, הסינים לבשו בחורף גלימות עור (עם כל מיני סוגי עור מבפנים וסאטן או בד מבחוץ) או גלימות כותנה (מבפנים ומבחוץ). כולן עשויות מצמר גפן באמצע הבד), שמנים ושמנים, במיוחד ילדים, כמו כדורים עגולים. הראשונים שסרגו סוודרים היו זרים שהגיעו לסין. לאט לאט, נשים עשירות ואופנתיות רבות החלו ללמוד סריגה ידנית. בתחילת המאה ה-20, בערים התיישבותיות חוף כמו שנגחאי וטיאנג'ין, סריגת סוודרים הפכה למנהג נפוץ של אופנה.
כדור צמר, שתי מחטי במבוק, יושבות ללא מעש מתחת לחלון הסלון, השמש זורחת על כתפיה של האישה מבעד למסך הלבן הרקום, סוג הנוחות והשקט בלתי ניתנים לתיאור. בשנגחאי, חנויות רבות המתמחות בחוטי צמר יושבות על השולחן ומלמדות מיומנויות סריגה לנשים שקונות חוט צמר. אט אט, סוודרים סריגה ידנית הפכה גם לאמצעי פרנסה עבור נשים רבות. "עבודה טובה בעבודה" החליף בהדרגה את "עבודה טובה ברקמה", והפך למחמאה לגברת על תושייתה. בכרטיסי החודש הישנים של שנגחאי, תמיד יש יפהפייה עם שיער סלסול שלובשת צ'ונגסאם צבעוני וסוודר לבן סרוג ביד עם דוגמה חלולה. הפופולריות של סוודרים סרוגים ביד גרמה לתעשיית הצמר להתפתח במהירות. אפילו בשנות המלחמה, תעשיות לאומיות רבות נאלצו להפסיק את הייצור, ותעשיית ייצור הצמר בקושי הצליחה להתקיים.
זמן פרסום: 19 ביולי 2022
